ניופאן בע"מ נ' דאוד ואח'

פסק דין

בפני תביעה בסך 32,755 ש"ח, שעניינה הטבת נזקים שנגרמו לכלי רכב בתאונת דרכים שארעה ברח' קדושי יאסי בחיפה, ביום 24.4.2012.

בפתח הדברים אעיר, כי בעת שהוגשה, הועמדה התביעה ע"ס 37,966 ₪, אלא שכל רכיביה כללו מע"מ, והתובעת זכאית לקזז מע"מ תשומות ממע"מ עסקאות. הצדדים הסכימו על תיקון כתב התביעה על דרך של הפחתת רכיב המע"מ (שהיה אז בשיעור 16%) מדמי הנזק ומשכר השמאי, ונותרו חלוקים באשר לשאלת הפחתת רכיב המע"מ משיעור ירידת הערך. במאמר מוסגר אציין, כי נפלה טעות סופר בפרוטוקול, בשורה 10, ונכתב "ומשאירים את רכיב המע"מ בסעיף 7ב'" כשהיה אמור להיות כתוב, לאחר מלים אלה, כך: "לשיקול דעת בית המשפט" (כפי שניתן ללמוד מטיעוני הצדדים בעניין לאחר מכן). אני מורה על תיקון טעות הסופר בהתאם. אני גם מכריע במחלוקת כדעת הנתבעים, באשר על פני הדברים, וכל עוד לא הוכח אחרת, התובעת מתחשבנת מול רשויות מע"מ גם בעת מכירה או רכישה של כלי רכב. לפיכך עומדת התביעה על הסך הנקוב בראשית הדברים.

הצדדים, המסכימים באופן כמעט מלא על עובדות הארוע, חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

אין חולק כי נהג התובעת נסע צפונה בכביש, כשזה היה כמעט ריק מכלי רכב, ולאחר שרכב הנתבעים, נהוג בידי הנתבע 1, חלף על פניו בכיוון ההפוך, וביצע פניית פרסה, אלא שקודם שהספיק להשלימה, פגע בו רכב הנתבעים, אשר – סמוך לאחר שחלף על פני רכב התובעת – עצר, והחל בנסיעה אחורה. הפינה השמאלית אחורית של רכב הנתבעים פגע בפינה השמאלית-קדמית של רכב התובעת. שני הנהגים מעידים, כי לא ראו זה את זה ברגעים שלפני התאונה (נהג התובעת העיד שהבחין ברכב הנתבעים חולף על פניו קודם לביצוע הפרסה; נהג הנתבעים כלל לא הבחין ברכב התובעת בשום שלב עד לתאונה).

המחלוקת העובדתית העיקרית נוגעת לשאלת המיקום המדויק של רכב הנתבעים, אשר לגרסת הנתבע 1 נסע אחורה על השול, כששני הגלגלים השמאליים על הפס הצהוב, ואילו לגרסת נהג הנתבעת נסע אחורה על הכביש עצמו.

לאחר ששמעתי את שני הנהגים ועיינתי בתמונות שצולמו מזירת הארוע ובתצלומי הנזק שנגרם לרכב התובעת, אני מעדיף את גרסת נהג התובעת. מראה הפגיעה ברכב התובעת – הנחזה להיות כזה שנפגע מהדופן השמאלית-קדמית כלפי החזית, מתיישב, לטעמי, יותר עם האפשרות, שנפגע בשלב מוקדם של פניית הפרסה, ולכן, מתיישב יותר עם נסיעת רכב הנתבעים אחורה על הכביש, ולא בשול, שכן אז סביר שהפגיעה היתה מצד שמאל של חזית רכב התובעת כלפי הדופן, שכן היה אמור כבר כמעט להשלים את הפנייה (אעיר, כי השרטוט שערך הנתבע 1 – בו הוא ממקם את רכבו בשול – מתאר פגיעה בפינה הימנית קדמית של רכב התובעת, ואינו מתיישב עם הנזק).

אף על פי כן, לא אוכל לקבל את התביעה במלואה, באשר קשה להלום את התרחשות התאונה עם נסיעה זהירה מספקת של נהג התובעת בעת ביצוע פניית הפרסה. גם אם לא היה אמור לצפות נסיעה אחורה של רכב הנתבעים, לאחר שזה כבר חלף על פניו, אין ספק, ראשית כי רגע המעבר על פניו היה די זמן לפני הפנייה כדי לאפשר עצירה, שילוב להילוך אחורי, ותחילת נסיעה אחורה בעצמה שהביאה לתאונה כפי שתוארה על ידי נהג התובעת עצמו. היה די זמן להביט לכל הכיוונים, גם כדי לשלול אפשרות שרכב נוסף ינסה לעקוף את רכב התובעת. אין מדובר בתאונה המתרחשת בשבריר שניה.

בנסיבות כאלה, יש לייחס גם לנהג התובעת אחריות חלקית לקרות התאונה, ואני אומד את תרומתו להתרחשותה בשיעור של 30%.

לא מצאתי מחלוקת של ממש אודות הנזק הנתבע, ולפיכך אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 22,928 ₪, וכן אגרת התביעה, כשסכומים אלה משוערכים כדין מיום הגשת התביעה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,705 ₪, משוערך כדין מהיום.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: